קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis), או בקיצור קוליטיס, היא מחלת מעיים דלקתית אשר פוגעת ברירית המעי הגס וגורמת להתפתחות כיבים בדופן המעי הגס. מחלת מעיים קוליטיס משתייכת למחלות המעי הדלקתיות הכרוניות וכמו כן נחשבת למחלה אוטואימונית, כלומר, מחלה הקשורה לתגובתיות יתר של מערכת החיסון אשר תוקפת את רירית המעי.
המחלה מתבטאת בהתקפים חוזרים של כאבי בטן חריפים, שלשולים, חולשה ואף חום, ועשויה לגרום לאנמיה, אי ספיגת ויטמינים, מינרלים וחלבון, וסיבוכים נוספים.
מחלת קוליטיס כיבית עשויה לפגוע ברירית המעי הגס בחלקים מסוימים (למשל הרקטום) או לכל אורכו. ברוב מקרים הפגיעה מתחילה באיזור הרקטום, ואז קרויה גם פרוקטיטיס, וכאשר היא פוגעת לכל אורך המעי הגס היא נקראת גם פאנקוליטיס.
מידת הפגיעה וחומרת המחלה וההתקפים במחלת המעיים קוליטיס משתנים מאדם לאדם.
מה זה קוליטיס כרוני?
קוליטיס כיבית נחשבת למחלה כרונית, כלומר, מתמשכת. חולי קוליטיס כיבית סובלים מתקופות של התקפים (מחלה פעילה) וביניהן תקופת רגיעה (רמיסיה). עקב כך, הטיפול במחלה כולל התייחסות לטיפול בהתקף עצמו מצד אחד ומניעת התקפים חוזרים ככל שניתן מצד שני.
חשוב לומר כבר בהתחלה כי למרות שמדובר במחלה כרונית אשר פוגעת משמעותית באיכות החיים ניתן לטפל ולהקל על עוצמת התסמינים והדלקת וכן להשיג מרווחים גדולים יותר ויותר בין ההתקפים באמצעות טיפול טבעי בקוליטיס ברפואה הסינית.
מבנה המעיים והמעי הגס
על מנת להבין טוב יותר את מחלת המעיים קוליטיס ואת אופן הטיפול בה, אסביר מעט על מבנה המעיים והמעי הגס.
המעי הגס הוא החלק האחרון של צינור העיכול בגופנו וחלקו האחרון של המעיים גם כן. המעי הגס הוא למעשה צינור באורך של כמטר וחצי, אשר מתחיל בסופו של המעי הדק ומסתיים בפי הטבעת.
תפקיד המעי הגס הוא לספוג משאריות המזון שהתעכלו בקיבה ובמעי הדק את הנוזלים והמלחים, לשמש איזור גדילה והתרבות לחיידקים הנחוצים למערכת העיכול ולגבש את שאריות הפסולת שהועברו מהמעי הדק לכדי צואה על למנת להפרישה מהגוף בסופו של דבר דרך פי הטבעת (הרקטום).
קוליטיס תסמינים
התסמינים למחלת קוליטיס כיבית משתנים מחולה לחולה ועשויים לכלול:
- שלשולים
- דם וריר בצואה
- כאבי בטן
- חולשה ועייפות
- ירידה במשקל
- חוסר תיאבון
- אנמיה ואי ספיגה של ויטמינים ומינרלים – עשויה להתגלות בבדיקות דם, אך לא בשלבים הראשונים של המחלה
- חלבון נמוך בדם
- פיסורה
- אבצסים (פצעים מוגלתיים) ברקטום
- דלקות וכאבי מפרקים
- פריחות פגיעה בעור
סיבוכי המחלה הם:
- פגיעה כוללת במעי הגס – עד כדי צורך בניתוח כריתה
- סרטן המעי הגס – הוכח סטטיסטית כי חולי קוליטיס כרוניים הסובלים מהמחלה שנים נמצאים בסיכון יתר לסרטן המעי הגס ולפיכך הדבר מחייב מעקב רפואי קבוע ורציף
קוליטיס – גורמים וסטטיסטיקה
קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית שיכולה לפרוץ בכל גיל, גם בגילאי הילדות.
המחלה נוטה לפרוץ בשנות ה-20-30 והיא נפוצה יותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי ובקרב אוכלוסייה המתגוררת בסביבה עירונית (לעומת אוכלוסייה שמתגוררת באיזורים כפריים וסובלת פחות מהמחלה).
מבחינה גיאוגרפית ודמוגרפית המחלה נפוצה יותר במדינות מתועשות, בצפון אמריקה ובאירופה, ופחות נפוצה במדינות עולם שלישי ובאפריקה.
הגורמים למחלה אינם חד משמעיים וההנחה כיום היא שהמחלה פורצת עקב שילוב של גורמים שחלקם סביבתיים, חלקם חיסוניים וחלקם תורשתיים.
ההנחה היא שמאחר שהמחלה היא מחלה אוטואימונית, חולשה של מערכת המערכת החיסונית או שיבוש שלה עשויים לגרום לכך שמערכת החיסון תוקפת את רירית המעי הגס.
קוליטיס גורמים סביבתיים
ישנם מספר גורמים סביבתיים למחלה, כלומר, גורמים שמעלים את הסיכון לחלות בה או מחמירים את ההתקפים ואת חומרת המחלה לאחר שפרצה:
- צריכה מוגברת של סוכרים (פחמימות ריקות) ומזון מעובד
- צריכה נמוכה מדי של סיבים, ירקות ופירות
- צריכה מוגברת של אנטיביוטיקה
קוליטיס – גורמים נפשיים
הגורמים הנפשיים למחלת קוליטיס הם לחץ נפשי, סטרס וחרדה. ההנחה היא כי גורמים אלו מחמירים את ההתקפים וגורמים לכך שיהיו יותר התקפים ופחות תקופות רגיעה, אך לא הוכח כי גורמים אלו לבדם עשויים להביא לפריצת המחלה מלכתחילה.
גורמים מגנים
באופן מפתיע נמצא כי עישון וכריתת תוספתן הם גורמים מגינים מפני המחלה, כלומר, המחלה נוטה להופיע פחות בקרב מעשנים ובקרב אנשים שעברו ניתוח לכריתת התוספתן, כמובן, אין זה גורם הגנה מוחלט ואין בכך משום המלצה לעשן, עקב הנזקים הרבים האחרים של עישון.
האם קוליטיס זה תורשתי?
למחלת המעיים קוליטיס יש מרכיב תורשתי מסוים, אך לא חד משמעי. נמצא כי לאדם שבמשפחתו יש חולה קוליטיס יש סיכוי גבוה יותר לחלות במחלה אך לא במידה מובהקת. כמו כן נמצא כי להורים ששניהם חולי קוליטיס יש סיכוי מוגבר ללדת ילד אשר יחלה במחלה אך גם מרכיב זה הוא סטטיסטי בלבד ולא מגביר את הסיכון בצורה דרמטית.
קוליטיס – איך מאבחנים?
אבחון קוליטיס נעשה באמצעות שלילת מחלות אחרות כגון זיהום וקרוהן, ואבחון סופי ודאי דורש בדיקת קולנוסקופיה וביופסיה.
בניגוד למחלת קרוהן, קשה לאבחן קוליטיס כיבית באמצעות בדיקות דם, שכן מדדי דלקת, אנמיה וחלבון ישתבשו וייראו בבדיקות רק לאחר תקופה ארוכה שהאדם סובל מהמחלה ולא בתחילתה.
כמו כן, מאחר שהתסמינים בקוליטיס כיבית והמדדים בבדיקות הדם דומים לתסמינים והמדדים במחלת קרוהן, נהוג לבלבל בין שתי המחלות ויש צורך הן לאבחן במי מהן מדובר (עפ"י איזור הפגיעה) באמצעות קולנוסקופיה וביופסיה מהמעי הגס.
בבדיקת קולנוסקופיה מוחזר סיב אופטי למעי הגס וניתן לראות את עוצמת הפגיעה והמקטעים שנפגעו. בבדיקה זו נהוג לקחת ביופסיה, דגימה, אותה בוחנים תחת מיקרוסקופ על מנת לאבחן אם מדובר בקרוהן, קוליטיס, זיהום או בעיה אחרת.
ההבדל המרכזי בין קרוהן לקוליטיס הוא שקוליטיס פוגעת רק במעי הגס לעומת קרוהן שיכולה לפגוע לכל אורך המעיים.
קוליטיס טיפול מערבי
הטיפול המערבי במחלת המעיים קוליטיס הוא טיפול סימפטומטי, כלומר, הוא אינו טיפול שמרפא את מקור המחלה ואת המחלה אלא נועד להקל על ההתקפים כשהם קורים וכן להאריך את הזמן בין ההתקפים.
הטיפול הרפואי בקוליטיס כיבית הוא טיפול תרופתי ברובו, ורק במקרים חמורים בהם הפגיעה במעי הגס אקוטית יומלץ על ניתוח לכריתת המעי הגס.
הטיפול התרופתי בקוליטיס כולל:
- תרופות נוגדות דלקת מסוג ASA-5 (אמינוסליצילטים)
- תרופות סטרואידיות
- תרופות מדכאות מערכת חיסון
- תרופות ביולוגיות
לצערנו, השימוש בתרופות בטיפול במחלת קוליטיס כולל תופעות לוואי ומגביר סיכונים לפגיעות או מחלות אחרות.
בחלק מהתרופות ניתן להשתמש לתקופה מוגבלת, למשל סטרואידים, וחלק מהתרופות מזיקות לכבד ולדם. כמו כן, בשימוש בתרופות המדכאות את מערכת החיסון יש סיכון מוגבר לחולשה של מערכת החיסון והידבקות במחלות וזיהומים ועל כן כל התרופות מחייבות מעקב רפואי.
הטיפול הטבעי בקוליטיס באמצעות רפואה סינית, הוא טיפול בטוח, יעיל, אשר משלב דיקור, תזונה וצמחי מרפא. הטיפול בקוליטיס באמצעות רפואה סינית מסייע הן להרגעת עוצמת ההתקפים, הן לריווח והארכת הזמן בין התקף להתקף, והן לשיקום המעי הגס, ריפוי הדלקת וחיזוק מערכת החיסון.
לקריאה על טיפול טבעי בקוליטיס באמצעות רפואה סינית לחץ כאן