קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis, ובתעתיק עברי גם אולצרטיב קוליטיס), או בקיצור קוליטיס, היא מחלת מעיים דלקתית כרונית שפוגעת ברירית המעי הגס וגורמת לכיבים בדופן שלו. היא נחשבת למחלה אוטואימונית: מערכת החיסון מגיבה בתגובת יתר ותוקפת את רירית המעי.
המחלה מתבטאת בהתקפים חוזרים של כאבי בטן חריפים, שלשולים, חולשה ולפעמים גם חום, ועלולה לגרום לאנמיה, לאי ספיגה של ויטמינים, מינרלים וחלבון ולסיבוכים נוספים.
איפה הקוליטיס פוגעת: פרוקטיטיס ופאנקוליטיס
קוליטיס כיבית יכולה לפגוע בחלק מסוים של המעי הגס או לכל אורכו, ומידת הפגיעה וחומרת ההתקפים משתנות מאדם לאדם:
- פרוקטיטיס – כשהדלקת מוגבלת לאזור הרקטום. ברוב המקרים המחלה מתחילה דווקא שם.
- פאנקוליטיס – כשהדלקת פוגעת לכל אורך המעי הגס.
קוליטיס כרונית: התקפים ותקופות רגיעה
קוליטיס כיבית היא מחלה מתמשכת. החולים עוברים תקופות של התקפים (מחלה פעילה) ובין לבין תקופות רגיעה (רמיסיה). לכן הטיפול מתייחס לשני צדדים: הרגעת ההתקף עצמו, ומניעה של התקפים חוזרים ככל האפשר.
למרות שמדובר במחלה כרונית שפוגעת משמעותית באיכות החיים, אפשר להקל על עוצמת התסמינים והדלקת ולהרחיק את ההתקפים זה מזה באמצעות טיפול טבעי ברפואה הסינית.
המעי הגס: מבנה ותפקיד
כדי להבין את המחלה ואת הטיפול בה, כדאי להכיר את המעי הגס. זהו החלק האחרון של צינור העיכול: צינור באורך של כמטר וחצי, שמתחיל בסוף המעי הדק ומסתיים בפי הטבעת.
למעי הגס שלושה תפקידים עיקריים:
- לספוג נוזלים ומלחים משאריות המזון שהתעכלו בקיבה ובמעי הדק
- לשמש סביבת גדילה לחיידקים שמערכת העיכול זקוקה להם
- לגבש את הפסולת לצואה ולהפריש אותה מהגוף דרך פי הטבעת
קוליטיס כיבית: התסמינים
התסמינים משתנים מחולה לחולה, ועשויים לכלול:
- שלשולים
- דם וריר בצואה
- כאבי בטן
- חולשה ועייפות
- ירידה במשקל וחוסר תיאבון
- אנמיה ואי ספיגה של ויטמינים ומינרלים, שמתגלות בבדיקות דם אך לא בשלבים הראשונים של המחלה
- חלבון נמוך בדם
- פיסורה ואבצסים (פצעים מוגלתיים) ברקטום
- דלקות וכאבי מפרקים
- פריחות ופגיעה בעור
הסיבוכים העיקריים של המחלה:
- פגיעה נרחבת במעי הגס, עד כדי צורך בניתוח כריתה
- סרטן המעי הגס: נמצא סטטיסטית שחולים שסובלים מהמחלה שנים רבות נמצאים בסיכון מוגבר, ולכן נדרש מעקב רפואי קבוע ורציף
מי חולה בקוליטיס ומה גורם לה
המחלה יכולה לפרוץ בכל גיל, גם בילדות, אך נוטה להופיע בשנות ה-20 וה-30. היא נפוצה יותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי ובקרב תושבי ערים לעומת תושבי אזורים כפריים, ומבחינה גיאוגרפית שכיחה יותר במדינות מתועשות, בצפון אמריקה ובאירופה, ופחות במדינות עולם שלישי ובאפריקה.
הגורמים אינם חד משמעיים. ההנחה כיום היא שהמחלה פורצת משילוב של גורמים סביבתיים, חיסוניים ותורשתיים, ושחולשה או שיבוש של מערכת החיסון גורמים לה לתקוף את רירית המעי הגס.
גורמים סביבתיים
גורמים שמעלים את הסיכון לחלות, או מחמירים את ההתקפים אחרי שהמחלה פרצה:
- צריכה מוגברת של סוכרים (פחמימות ריקות) ומזון מעובד
- צריכה נמוכה מדי של סיבים, ירקות ופירות
- צריכה מוגברת של אנטיביוטיקה
גורמים נפשיים
לחץ נפשי, סטרס וחרדה מחמירים ככל הנראה את ההתקפים, ומביאים ליותר התקפים ולפחות תקופות רגיעה. לא הוכח שהם לבדם גורמים לפריצת המחלה.
גורמים מגינים
באופן מפתיע, נמצא שהמחלה מופיעה פחות בקרב מעשנים ובקרב אנשים שעברו כריתת תוספתן. זו אינה הגנה מוחלטת, וכמובן שאין בכך המלצה לעשן, בגלל הנזקים הרבים של העישון.
האם קוליטיס תורשתית?
יש למחלה מרכיב תורשתי מסוים, אך לא חד משמעי. לאדם שיש במשפחתו חולה קוליטיס יש סיכוי גבוה יותר לחלות, אך לא במידה מובהקת. גם להורים ששניהם חולים יש סיכוי מוגבר ללדת ילד שיחלה, אך גם זה נתון סטטיסטי שאינו מעלה את הסיכון באופן דרמטי.
איך מאבחנים קוליטיס כיבית
האבחון נעשה בשלילת מחלות אחרות, כמו זיהום וקרוהן, ואבחון ודאי דורש קולנוסקופיה וביופסיה. בקולנוסקופיה מוחדר סיב אופטי למעי הגס, ורואים בו את עוצמת הפגיעה ואת המקטעים שנפגעו. במהלך הבדיקה לוקחים דגימה (ביופסיה) ובוחנים אותה במיקרוסקופ, כדי לקבוע אם מדובר בקרוהן, בקוליטיס, בזיהום או בבעיה אחרת.
בניגוד למחלת קרוהן, קשה לאבחן קוליטיס כיבית בבדיקות דם: מדדי הדלקת, האנמיה והחלבון משתבשים רק אחרי תקופה ארוכה של מחלה, ולא בתחילתה.
ההבדל בין קוליטיס לקרוהן
התסמינים וממצאי בדיקות הדם בשתי המחלות דומים, ולכן נהוג לבלבל ביניהן. ההבדל המרכזי הוא אזור הפגיעה: קוליטיס פוגעת רק במעי הגס, בעוד שקרוהן יכולה לפגוע לכל אורך המעיים.
הטיפול הרפואי בקוליטיס
הטיפול המערבי בקוליטיס הוא סימפטומטי: הוא אינו מרפא את מקור המחלה, אלא נועד להקל על ההתקפים ולהאריך את הזמן ביניהם. רובו תרופתי, ורק כשהפגיעה במעי הגס חמורה מומלץ על ניתוח לכריתתו.
הטיפול התרופתי כולל:
- תרופות נוגדות דלקת מסוג ASA-5 (אמינוסליצילטים)
- תרופות סטרואידיות
- תרופות מדכאות מערכת חיסון
- תרופות ביולוגיות
לתרופות יש תופעות לוואי, והן מגבירות את הסיכון לפגיעות ולמחלות אחרות. בחלקן אפשר להשתמש רק לתקופה מוגבלת, למשל סטרואידים, וחלקן מזיקות לכבד ולדם. תרופות שמדכאות את מערכת החיסון מגבירות את הסיכון לזיהומים, ולכן כל התרופות מחייבות מעקב רפואי.
טיפול טבעי בקוליטיס ברפואה הסינית
הטיפול הטבעי בקוליטיס ברפואה סינית הוא טיפול בטוח שמשלב דיקור סיני, תזונה וצמחי מרפא. הוא מסייע בשלושה מישורים:
- הרגעת עוצמת ההתקפים
- הארכת הזמן בין התקף להתקף
- שיקום המעי הגס, ריפוי הדלקת וחיזוק מערכת החיסון
על דרך הטיפול עצמה ניתן לקרוא בהרחבה במאמר על הטיפול הטבעי בקרוהן ובקוליטיס, ולהתייעצות אישית אפשר ליצור קשר.